מליאת הכנסת צפויה לאשר מחר (23.7.2024) בקריאה שנייה ושלישית את חוק ההגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, שיאפשר למשטרה לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש הוצאת צווים מינהליים נגד אדם בהתבסס על ראיות מינהליות חסויות והערכות מודיעיניות. חוק תקדימי זה משנה סדרי עולם בתחום האכיפה הפלילית, הוא מייצר מסלול מינהלי עוקף-פלילי, ללא הערובות והאיזונים של המשפט הפלילי שנועדו לשמור על זכויות הפרט. הוא מאפשר הטלת מגבלות דרמטיות הפוגעות בזכויות חוקתיות של הפרט (מעצר בית, מניעת נסיעה ברכב, הגבלה על שימוש באינטרנט, איסור על קיום קשר עם אנשים, איסור כניסה לאזור מסוים או יציאה ממנו ועוד), על סמך חומר מודיעיני חסוי שלא תהיה לאדם או לפרקליטו האפשרות לעיין בו ולהתגונן מפניו. כל זאת נעשה לא בשל עבירה שביצע אותו אדם אלא בשל חשד לעבירה שהוא עתיד לבצע. עוד מטיל החוק עונשים כבדים למי שמפר את הצו המינהלי, כולל עונש מינימום של כליאה לשנה.
שוב, באמתלה של הפשיעה הגואה בחברה הערבית מבקשת המשטרה ומצליחה לאמץ כלים דרקוניים שמפרים מושכלות יסוד בהליך הפלילי, ובכלל זה חזקת החפות ורמת ההוכחה הנדרשת. חוק זה ממשיך את המגמה ההולכת ומתחזקת בשנים האחרונות בישראל להקמת מערכת אכיפה נפרדת עבור האזרחים הערבים, הכוללת כלי אכיפה דורסניים, שתרומתם לגדיעת הפשיעה מוטלת בספק. כך לפני יותר משנה אישרה הכנסת בהוראת שעה חוק שמאפשר למשטרה לבצע חיפוש מיידי ללא צו שיפוטי במקום בו קיים חשד להימצאות נשק או לשם תפיסת מצלמות, אולם מאז ממדי הפשיעה בחברה הערבית המשיכו להתרחב ללא מפריע, והמחדל המשטרתי בפיענוח מקרי הרצח והגשת כתבי האישום הגיע לשפל חסר תקדים.
דרך המלך למאבק בפשיעה החמורה במדינה בכלל ובחברה הערבית בפרט, אינה סטייה ממושכלות יסוד של המשפט הפלילי ומהגנה על זכויות אדם. במקום, על המשטרה לנקוט במגוון אמצעים לצורך עמידה ברף הראייתי הנדרש והעמדה לדין פלילי של עבריינים, כגון גיוס כוח אדם איכותי, שינוי סדרי העדיפויות ותהליכי ייעול. בד בבד על הממשלה לקדם פתרונות עומק, ובכלל זה ליישם את תוכניות החומש לסגירת הפערים החברתיים-כלכליים (בתחומי הרווחה, החינוך, והתעסוקה), על מנת להפחית את הפשיעה החמורה.