תיקון פקודת המשטרה – סמכויות השר לביטחון לאומי ("חוק בן גביר")

taldahan0
7 בינו׳
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 8 בינו׳

האגודה לזכויות האזרח, ביחד עם הוועד הציבורי נגד עינויים והתנועה לטוהר המידות, עתרה ב-18.1.2023 לבג"ץ בדרישה לבטל את תיקון 37 לפקודת המשטרה, שהרחיב את סמכויות השר לביטחון לאומי והעבירה אליו סמכויות שהיו בתחום סמכותו של מפכ"ל המשטרה. בעתירה נטען כי התיקון מכניס שיקולים פוליטיים לתוך החלטות מקצועיות רגישות של המשטרה, וכי משטרה פוליטית, העושה שימוש בכוחה כדי לקדם אינטרסים פוליטיים ומפלגתיים, היא סממן של משטרים דיקטטוריים.

בעתירה נכתב כי כוחה של המשטרה והפוטנציאל לפגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות אדם דורשים הקפדה על כך שהכוח לא יהפוך לבלתי מוגבל. הם אף דורשים הקפדה על כך שהשימוש בכוח ייעשה למטרה של אכיפת הדין בצורה שוויונית, ושלא ייעשה בו שימוש לקידום מטרות פוליטיות של מי שמחזיק ברגע נתון בהגה השלטון.

העתירה ממוקדת בהשלכות של הפיכת המשטרה למשטרה פוליטית בשלושה היבטים.

ההיבט הראשון עוסק בהסמכת השר לביטחון לאומי להתוות את "מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה". בעתירה נטען כי הסמכה זו פוגעת באופן בלתי חוקתי בחופש המחאה ובחופש הביטוי, ומכפיפה את השליטה בהיקף מימושן של חירויות אלה לגורם פוליטי. כדוגמה ניתנה התערבותו של השר בהיערכות של המשטרה להפגנות נגד הממשלה, ובהתערבותו ביחס לתגובה המשטרתית להנפת דגלי פלסטין. שתי דוגמאות אלו מדגימות את הפוליטיזציה שתיגרם למשטרה כשהחלטות מקצועיות מעוצבות על ידי גורם פוליטי, שההפגנות מכוונות נגדו.

ההיבט השני עוסק בהסמכתו של השר לביטחון לאומי לקבוע "מדיניות כללית בתחום החקירות" או "עקרונות כלליים" בעניין העמדה לדין על ידי התביעה המשטרתית. בעתירה נטען כי החלטות הנוגעות לחקירות והעמדה לדין, ובכלל זה ל"מדיניות" כללית בעניינים אלה, חייבות להישאר מחוץ למגרש הפוליטי. "הגורמים הפוליטיים מצויים במצב של ניגוד עניינים מוסדי בכל הנוגע להחלטות מסוג זה", נכתב בעתירה, ולא ניתן להפקיד בידם קביעת מדיניות בתחום החקירות שיש בה להשליך על נושאים רגישים כמו מאבק בשחיתות ציבורית.

ההיבט השלישי עוסק בהוראה המסמיכה את מפכ"ל המשטרה לקבוע שפקודת משטרה לא תפורסם. בעתירה נטען שהסעיף מאפשר "חקיקת סתר" ולמנוע פרסומן של פקודות המשטרה ללא כל אמות מידה ותוך סטייה גסה מהוראות חוק חופש המידע.

ב-5.3.2023 הגשנו בקשה לצו ביניים בעתירה, וביקשנו שבג"ץ יורה לשר לביטחון לאומי להימנע מהתוויית מדיניות וממתן הוראות והנחיות בכל עניין הנוגע למימוש זכות ההפגנה וחופש המחאה, עד להכרעה בעתירה. את הבקשה הגשנו בעקבות התערבותו של השר בהתנהלות האופרטיבית של המשטרה כלפי המפגינים נגד המהפכה המשפטית. בבקשה טענו שהחלטות רגישות בדבר מימוש חופש המחאה, הזכות להפגין וחופש הביטוי חייבות להיות מנותקות מהשפעת הדרג הפוליטי כדי למנוע שימוש בסמכויות הפעלת הכוח של המשטרה למטרות פוליטיות.

בית המשפט הורה למדינה להגיב לבקשה לצו ביניים עד ליום 13.3.2023, אלא שבאותו היום הגיש השר הודעה לבית המשפט ולפיה הוא אינו סומך על היועצת המשפטית לממשלה שתייצג אותו נאמנה ומבקש לייצג את עצמו. זאת בעקבות הוראתה של היועמ""שית להקפיא את החלטתו של השר להעביר מתפקידו את ניצב עמי אשד, עד להשלמת בירור משפטי של הנושא. בית המשפט לא קיבל את בקשתו של השר לייצג את עצמו וקבע שהוא צריך לפנות קודם ליועמ"שית "כמקובל" (הכלל הוא שייצוג נפרד מתאפשר במקרים חריגים ביותר, באישור היועמ"ש לממשלה).

יומיים לאחר מכן הגישה המדינה את תגובתה לבקשה לצו ביניים. המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי גם לאחר תיקון 37 לפקודה אין לשר לביטחון לאומי סמכות לתת הנחיות מבצעיות למשטרה, במישרין או בעקיפין, ולהתערב בשיקול דעתם המקצועי של מפקדי המשטרה באירוע קונקרטי. בתגובה צוין גם שהתנהלותו של השר בשבועות האחרונים אינה חוקית, שכן היא חצתה את קו הגבול שבין קביעת מדיניות למתן הנחיות אופרטיביות לדרג המקצועי באירועים פרטניים.

ב-19.3.2023 פרסם בג"ץ את החלטתו בבקשה והבהיר כי "על השר להימנע ממתן הוראות אופרטיביות למשטרה, בין במישרין ובין בעקיפין, והדברים נכונים במיוחד לגבי מחאות והפגנות כנגד השלטון".

ב-7.6.2023 התקיים דיון בעתירה, וב-18.6.2023 הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטל התיקון לחוק.

ב-27.11.2023 הגשנו שוב בקשה לצו ביניים, בדרישה להורות לשר בן גביר להימנע ממתן הוראות והנחיות בכל עניין הנוגע למימוש זכות ההפגנה וחופש המחאה. זאת לאחר שהשר המשיך להפר את הוראות היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ, ופרסם כי הנחה את המשטרה למנוע הפגנות נגד המלחמה. בבקשה מביאה האגודה ציטוט מדבריו של בן גביר, בו הוא מתייחס להפגנה בקריאה להשבת החטופים ולהפסקת אש כאל תמיכה "בנאצים" ומבהיר שבהתאם להנחייתו, "משטרת ישראל מנעה עד כה קיום מפגני הזדהות עם הנאצים מהחמאס", אך פרקליטות המדינה "כפתה על משטרת ישראל להסכים להפגנה הזו".

בתגובת היועצת המשפטית לממשלה מ-1.1.2024 היא קבעה כי השר בן גביר חרג מסמכותו, וכי התערבותו בעבודת המשטרה מהווה התערבות וניסיון השפעה פסולים.

ב-10.1.2024 הוציא בג"ץ צו ביניים שאוסר על השר להתערב בהפגנות. בגץ קבע כי השר חרג מסמכותו וכי עליו להימנע מלתת הנחיות והוראות אופרטיביות למשטרה בכל הנוגע למימוש זכות ההפגנה.

ב-29.3.2024 הוגשו כתבי תשובה מטעם הכנסת ומטעם המדינה (היועצת המשפטית לממשלה והמשטרה).

הכנסת טענה שהתיקון לפקודת המשטרה שיקף את עמדת הוועדות הציבוריות שעסקו בנושא ולא שינה את האיזונים שהיו בחוק קודם לכן. היועצת המשפטית לממשלה אימצה במלואה את עמדתנו שיש לבטל את מעורבות השר בתחום החקירות, גם דרך קביעת מדיניות כללית, וכי זהו נושא שבו למשטרה צריכה להיות עצמאות מוחלטת, ללא כל השפעה פוליטית. לכן היא הצטרפה לעמדתנו שיש לפסול את הסעיף העוסק בכך.

ביחס למעורבות השר בעבודת המשטרה בשאר התחומים, ובמיוחד בתחום מימוש חופש המחאה, היועצת אימצה את עמדתנו באופן חלקי. לעמדתה יש לתת פרשנות מקיימת לחוק באופן שיבהיר שהשר לא יכול להתערב באופן הפעלת שיקול הדעת של המשטרה בכסות של קביעת מדיניות, וכי מדיניות צריכה להיות כללית ועקרונית ולהיקבע לאחר עבודת מטה והתייעצות עם הגורמים המקצועיים.

ב-8.9.2024 פנינו ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה להורות על פתיחה בחקירה נגד השר בן גביר, בחשד להפרת צו הביניים של בג"ץ שאסר עליו להתערב במדיניות המשטרה בכל הקשור לחופש ההפגנה. זאת לאחר שפורסם כי מזכירו הביטחוני של השר הנחה קציני משטרה להכיל את ההתפרעויות בבסיס בית ליד בסוף יולי, ולהימנע מהפעלת כוח במהלכן.

ב-2.1.2025 ניתן פסק הדין בעתירה, שהתקבלה חלקית. בג"ץ קיבל את עמדתנו ופסק בדעת רוב כי יש לבטל את הסעיף שעניינו בסמכות השר להתוות מדיניות וסדרי עדיפויות בתחום החקירות, מכיוון שהוא פוגע באופן לא מידתי בזכויות החוקתיות של חשודים ויוביל לפוליטיזציה של תחום החקירות. בג"ץ פסק שאין לבטל את הסעיף הכללי שמקנה לשר לביטחון לאומי סמכות לקבוע מדיניות, אך נקבע שקביעת מדיניות אינה מתירה התערבות בהחלטות שיטור אופרטיביות, וכי חלות חובות מהמשפט המינהלי שלפיהן על השר לקבוע מדיניות הצופה פני עתיד, כללית, ולאחר עבודת מטה, לרבות חובת היוועצות עם גורמים שונים ובהם היועצת המשפטית לממשלה. עמדת מיעוט שהוביל ממלא מקום הנשיא פוגלמן, קבעה שבמקרה של קביעת מדיניות בנוגעת למימוש חופש המחאה, תחול חובה על השר לתת את רוב המשקל לעמת היועצת המשפטית לממשלה, בשל הרגישות המיוחדת של תחום חופש המחאה וההפגנה.

ב-7.1.2025 פנינו ליועץ המשפטי של המשרד לביטחון לאומי בעניין יישום פסק הדין. הסברנו את המשמעויות מבחינת סמכות השר להתוות את מדיניות המשטרה (סעיף בחוק שלא בוטל בפסק הדין), וביקשנו מהיועץ המשפטי להנחות את השר על אופן התנהלות שיעלה בקנה אחד עם הפרשנות של בית המשפט.

בג"ץ 532/23 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת

עו"ד: יונתן ברמן, גיל גן-מור

העתירה

בקשה דחופה לצו ביניים, 5.3.2023

הודעה מטעם השר לביטחון לאומי, 13.3.2023

החלטה, 14.3.2023

תגובת המדינה לבקשות לצו ביניים, 15.3.2023

החלטה, 19.3.2023

תגובה מקדמית מטעם הכנסת, 31.5.2023

תגובה מטעם היועצת המשפטית לממשלה, 31.5.2023

החלטה וצו על תנאי, 18.6.2023

בקשה שנייה לצו ביניים, 27.11.2023