מתוך: שנה של הפקרה: קריסת ההגנה על זכויות האדם בישראל ובגדה בצל המלחמה, אוקטובר 2024
פגיעה בעצמאות ובסמכות בתי המשפט: המשבר החוקתי כבר כאן
לפני המלחמה עמדו במרכז סדר היום של הממשלה חוקי "הרפורמה המשפטית", שנועדו לפגוע בעצמאותה של מערכת המשפט ולהחליש אותה, ולהעניק לרשות המבצעת כוח בלתי מוגבל. זמן קצר לפני פרוץ המלחמה הצליחה הממשלה להעביר בכנסת תיקון בעניין ביטול עילת הסבירות, ששלל מבית המשפט את הסמכות לדון ולפסול החלטה של שר או של הממשלה בעילה שהיא בלתי סבירה באופן קיצוני. בעקבות עתירות שהוגשו נגד החוק, בהן עתירת האגודה לזכויות האזרח ו-37 ארגוני זכויות אדם נוספים, ביטל בג"ץ את התיקון ב-1.1.2024.
קידומן של "הרפורמה המשפטית" עוכב למספר חודשים בעקבות פרוץ המלחמה, אולם הן לא נזנחו. בחודשים האחרונים קוראים חברי קואליציה להביא את הצעות החוק שקודמו לפני כשנה להצבעה במליאה, ומגישים שלל יוזמות חקיקה פרטיות שמטרתן להחליש את מערכת המשפט.
באופן חמור ומדאיג ביותר, שרי הממשלה החלו להתעלם מפסקי דין של בג"ץ ולמסמס אותם, באופן שלא נעשה בישראל מעולם. כך למשל בעניין חוק הגיוס ובעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים (ראו להלן). התנהלות זו מלווה בקריאות מפורשות של פוליטיקאים לא לכבד את פסיקות בג"ץ, ומדינת ישראל מתדרדרת במהירות למשבר חוקתי, שאולי כבר מתרחש בפועל.
הוועדה למינוי שופטים
בינתיים ממשיך גם המאבק על הוועדה למינוי שופטים. לפני המלחמה קידם שר המשפטים יריב לוין תיקון לחוק יסוד: השפיטה, שמוביל להשתלטות הפוליטיקאים על הוועדה לבחירת שופטים. הצעת החוק עדיין מונחת על שולחן הכנסת לאחר שעברה כמעט את כל שלבי החקיקה, ומוכנה לאישור בקריאה שנייה ושלישית תוך זמן קצר ביותר. בינתיים, לאחר הבחירות בלשכת עורכי הדין התגבש בוועדה רוב מוצק המתנגד ליוזמותיו של השר לוין, ועל כן השר מנסה לחבל בעבודת הוועדה. הוא ממאן למנות נשיא קבוע לעליון לפי שיטת הסניוריטי, ובית המשפט העליון מתפקד עם נשיא שהוא ממלא מקום ובחוסר ודאות לגבי זהותו של הנשיא הבא. הדבר פוגע בעצמאות ובאי התלות של השופטים בבית המשפט העליון.
בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא, פסק בית המשפט ב-8.9.2024 כי השר חייב לכנס את הוועדה ולפעול למינוי נשיא לבית המשפט העליון. בית המשפט דחה את הפרשנות שהציע השר לוין, ולפיה יש צורך ברוב מיוחד לבחירת הנשיא, ופסק שהחוק מאפשר בחירת נשיא ברוב רגיל של חמישה מתוך תשעה חברי הוועדה. רוב חברי הוועדה צפויים לבחור בשופט יצחק עמית לנשיא קבוע של בית המשפט העליון לפי שיטת הסניוריטי, בהיותו ותיק השופטים המכהנים. מכיוון שלוין מתנגד למינויו, הוא נוקט צעדים שונים כדי לעכב את תהליך הבחירה ולחבל בעבודת הוועדה. קולות רבים בקואליציה תומכים בהתנהלות זו וקראו לשר שלא למלא אחר פסק הדין של בג"ץ.
בהיעדר הסכמה בין שר המשפטים והנציגים הפוליטיים מטעם הקואליציה לבין נציגי מערכת המשפט והאופוזיציה, השר מסרב גם למנות שופטים לבית המשפט העליון ומותיר אותו לתפקד בהרכב חסר של 13 (ובקרוב 12) מתוך 15 שופטים. השר מערים קשיים גם על מינוי שופטים לערכאות הנמוכות יותר, בתואנה שבעת חירום אין מקום למחלוקות. בכך פוגע השר בתפקודה ובעצמאותה של מערכת המשפט וביכולתה לתת שירות לאזרחים. למעשה השר מנצל את סמכויותיו כיו"ר הוועדה כדי למנוע ממנה לממש את סמכויותיה, כל אימת שהיא צפויה לאשר מינויי שופטים שאינם לרוחו.
ניסיון נוסף לפגוע בעצמאות הרשות השופטת נעשה באמצעות ניסיון לשנות את אופן מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים. השינוי המוצע מבקש להפוך את הבחירה בנציב לפוליטית באמצעות הכנסת, ולא על ידי הוועדה לבחירת שופטים כמקובל עד כה. מינוי הנציב באמצעות הוועדה נועד להבטיח מינוי מקצועי ועצמאי. אם יתקבל השינוי המוצע הוא יביא למעורבות פוליטית במערכת המשפט, כאשר הנציב הפוליטי יוכל לפעול נגד שופטים שאינם "מתיישרים" עם הממשלה, עד כדי הדחתם.
הכרזה על מצב מיוחד בבתי המשפט
עם פרוץ המלחמה הכריז שר המשפטים על מצב מיוחד בבתי המשפט, כך שפעילותם הופסקה למעט דיונים דחופים. הכרזה זו פקעה ב-1.12.2023. בעבר התריעה האגודה לזכויות האזרח כי הסמכות להורות על מצב מיוחד בבתי המשפט והסמכות להאריך את ההכרזה לא צריכות להיות בידיו של שר המשפטים בלבד, אלא בשליטת הנהלת בתי המשפט, כדי למנוע מצב שבו הרשות המבצעת יכולה לשתק את מערכת המשפט. התחייבותה של המדינה בבג"ץ בשנת 2020 לבחון תיקון של החוק לא מומשה. מצב החירום הנוכחי מצביע שוב על הצורך בתיקון החוק.
שיח קיצוני נגד מערכת המשפט
גם במהלך מצב החירום נמשך השיח הפופוליסטי נגד מערכת המשפט, תוך סילוף ועיוות של פסקי דין ושל החלטות שיפוטיות. כך בקמפיין שקרי שמנסה להטיל על בג"ץ או על מערכת המשפט אחריות למתקפת שבעה באוקטובר, וכך גם באמירות משתלחות של השר לביטחון לאומי כלפי שופטים ערבים שדנו במקצועיות בבקשות מעצר של חשודים בעבירות ביטוי. השתלחותו של השר בשופטים, שאותם כינה "אויבים מבית", היא חמורה מאוד, מהווה לכאורה עבירה פלילית, והיא מפריעה לשופטים לבצע את עבודתם ללא מורא ולפי הדין.
פירוק השירות הציבורי ופגיעה בשומרי הסף
עוד לפני פרוץ המלחמה קידמה הממשלה שורה של יוזמות לפגיעה בעצמאותם של שומרי סף מרכזיים, לרבות במעמד היועצת המשפטית לממשלה, ומגמה זו נמשכה גם בשנה האחרונה. הממשלה מבקשת ליצור שירות ציבורי חדש, שבו המינויים נעשים על ידי הפוליטיקאים כמעט ללא בקרה, ומתבססים על נאמנות פוליטית ולא על כישורים ויכולת מקצועית. עילת הסבירות בוטלה בין היתר כדי לאפשר לשרים למנות בכירים ללא בקרה של בית המשפט; מאז הקמת הממשלה, עובדי ציבור שעשו את מלאכתם נאמנה ולא נענו לגחמות הפוליטיקאים עברו התעמרות או עמדו בפני סכנת פיטורין; ובתפקידי מפתח בוצעו מינויים פוליטיים או מינויים של מקורבים, לעיתים גם חסרי כישורים מתאימים. כמו כן נמנעו השרים מלמנות ממלאי תפקידים במשרות קריטיות כדי שההתנגדות למהלכים במסגרת ההפיכה המשטרית תהיה מינימלית.
לניוון השירות הציבורי מתלווה גם שיח פוגעני ומזלזל כלפי שומרי הסף, ובהם היועצת המשפטית לממשלה והיועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, שתפקידם לוודא שפעולות הממשלה עולות בקנה אחד עם החוק. כל התנגדות של היועצים המשפטיים, ובפרט של היועצת המשפטית לממשלה, למהלכים בלתי חוקיים או בלתי חוקתיים של הממשלה, מוצגת כהתערבות בלתי לגיטימית, ובמספר מקרים פעלו השרים בניגוד מפורש לחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, באופן שמעולם לא נעשה בעבר.
הממשלה מבקשת לשנות גם את אופן מינויו של נציב שרות המדינה. זהו תפקיד משמעותי שיש השלכות על אופן התנהלות השירות הציבורי, על טוהר המידות ועל מינויים בו. הממשלה מבקשת לקבוע כי המינוי יעשה מעתה על ידי ראש הממשלה, דהיינו באמצעות מינוי פוליטי, במקום על ידי ועדת איתור מקצועית כפי שהיה מקובל עד כה.
השתלטות פוליטית על מערכת אכיפת החוק
אחרי הבחירות, עוד בטרם הוקמה הממשלה וכתנאי להקמתה, השר לביטחון לאומי בן גביר עמד על כך שפקודת המשטרה תשונה באופן שיורחבו סמכויות השר בנוגע לתפקוד המשטרה. התיקון הזה, שידוע בכינוי "חוק בן גביר" וחוקק במהירות בתוך שבועיים, היה הצעד הראשון שסימן את המטרה והכיוון שאליהם מוביל בן גביר – הפיכת המשטרה לכלי ביצוע בידיו לקידום מדיניותו והאג'נדות הפוליטיות שלו.
עם חקיקת החוק הזהירה האגודה לזכויות האזרח שהוא יוביל להפיכתו של השר ל"מפכ"ל על", יפגע אנושות בעצמאות המשטרה ויהפוך אותה למשטרה פוליטית, שהיא סממן של משטרים דיקטטוריים. עתירה שהגישה האגודה לביטול החוק ממתינה להכרעת הרכב מורחב של בג"ץ, והחודשים שחלפו הוכיחו כי החששות היו מוצדקים. מאז מינויו הרבה השר בן גביר להתערב בעבודת המשטרה, כולל בשלל תחומים ואירועים שאסור לדרג הפוליטי להתערב בהם כדי להבטיח את מקצועיות המשטרה ואת פעילותה לפי החוק ובשוויון. ההתערבויות הללו, שבהן הוא מתגאה בפומבי, נעשו במספר דרכים:
קביעת אג'נדות כלליות למשטרה, שגורמי המקצוע במשטרה לא בהכרח שותפים להן, למשל: ההחלטה לקדם חימוש אזרחי מסיבי; ההחלטה לנטוש את התכנית הממשלתית למאבק בפשיעה בחברה הערבית; ההחלטה לתת עדיפות לאכיפה של עבירות ביטוי והסתה של ערבים.
מתן הוראות ישירות למפקדים במשטרה לפעול במקרים כאלה ואחרים, והנחיות כיצד לפעול. כך למשל בהקשר של הגנה על משאיות הסיוע ההומניטרי לעזה, בהקשר של הפגנות של מתנגדי הממשלה והמלחמה, ובהקשר של התפרעויות פעילי הימין בבסיס בית ליד ביולי 2024. השר הוסיף להתערב בעבודת המשטרה למרות הנחיות היועצת המשפטית לממשלה ושני צווי ביניים שהוציא בג"ץ, שאסרו עליו לתת הוראות אופרטיביות למשטרה בכל הקשור לחופש המחאה וההפגנה.
התערבות בחקירות בדרך של העברת ביקורת על פתיחה בחקירות שונות.
התערבות בקידום ובמינוי קצינים במשטרה ובשב"ס, באופן שחורג מהמקובל עד היום, ובמיוחד קידום מי שהם "עושי דברו", ואפילו מי שנחשדו בפעילות בלתי חוקית בהפגנות. כך למשל, השר הצהיר כי שוטרים שיש נגדם תלונות על אלימות נגד מפגינים יזכו לקידום, וקידם את רפ"ק מאיר סויסה, שהשליך רימוני הלם על מפגינים.
מציאות חדשה זו של מעורבות ישירה של השר יצרה דפוסי פעילות חדשים במשטרה ובשב"ס. השוטרים בשטח מתיישרים על פי "רוח המפקד", המשטרה מאבדת את עצמאותה והופכת למיליציה פרטית של השר, הפועלת לקידום מטרותיו הפוליטיות. כך למשל, לאחרונה נעצרה אישה בחשד לאיומים על חיי השר בשל חשד לזריקת כדור חול לעברו בחוף הים, ונשים שמחו בעניין החטופים על ידי חלוקת פלאיירים בבית כנסת נעצרו באשמת השגת גבול. זאת בעוד עבירות חמורות של פגיעה בחיי אדם ברכוש בשטחים או פריצה למחנות צה"ל ועימות עם כוחות הביטחון לא נחקרות כלל, ואין בגינן חשודים או עצורים. ההשתלטות הפוליטית על המשטרה סוטה מעקרונות בסיסיים של שמירה על שלטון החוק בישראל. פוגעת אנושות בהפרדת הרשויות, ומערערת את אמון הציבור במשטרה ואת הלגיטימציה שלה. ההשלכות על זכויות האדם בישראל, שחלקן נידונות בחלקים אחרים של מסמך זה, הן עמוקות וקשות.
במהלך משלים בדרך להשתלטות מלאה על מערך אכיפת החוק והפעלת הכוח בישראל, פועל השר בן גביר להפריט באופן נרחב את פעילות המשטרה, תוך הקמת גופים שיש לו שליטה עוד יותר ישירה על פעילותם. כך, הוא הרחיב באופן דרמטי את "כיתות הכוננות" בישראל, שמורכבות מאזרחים שהמדינה מחמשת ברובי סער. כיתות כוננות כאלה נמצאות כעת במאות ישובים בישראל, ולא רק ביישובי ספר כפי שהיה עד כה, לרבות ביישובים מעורבים. כמובן שאזרחים ערבים אינם יכולים להיות חברים בכיתות כוננות ולהתחמש, שכן הם לא עומדים בקריטריונים. ביישובים ערביים אין כיתות כוננות כאלה כלל. מדיניות החימוש, ההרחבה והגיוס של אנשים למערך זה נעשית על ידי השר באופן ישיר. הוא השתתף בעצמו בטקסים רבים של חלוקת נשקים לחברי כיתות כוננות, ואף מינה למפקדים של כיתות כאלה דמויות שנויות במחלוקת בשל קיצוניות ימנית וגזענות, כמו "הצל". במקביל מקדם השר "משמר לאומי", שבמסגרתו יחומשו אזרחים רבים נוספים שנועדו להוות תגבור למשטרה במקרה של עימותים מול האוכלוסייה הערבית בסגנון "שומר חומות". בפועל עלולות יחידות אלה להתנהל כמו מיליציות פרטיות של השר באירועים שונים, בעיקר מול האוכלוסייה הערבית.
פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר
בינואר 2024 הגיש ח"כ עודד פורר בקשה להדחתו של ח"כ עופר כסיף מהכנסת, בטענה כי הוא תומך במאבק מזויין נגד מדינת ישראל. הטענות נגד כסיף התבססו על חתימתו על עצומה הקוראת לבית הדין הבינלאומי בהאג להתערב לשם הפסקת המלחמה בעזה. חתימה על עצומה כזו אינה מהווה עילה להדחה על פי החוק, והעובדה שנמצאו חברי כנסת רבים מאוד שתמכו בה מצביעה על הקלות שבה רוב בכנסת יכול לבטל את הבחירה הדמוקרטית של המיעוט. בעקבות התנגדותה של האגודה לזכויות האזרח וגורמים נוספים, הליך ההדחה לא זכה לרוב הנדרש של 90 חברי כנסת, וההדחה לא צלחה. אולם עצם נקיטת הליך ההדחה מייצרת אפקט מצנן כלפי כל מי שמחזיקים בעמדת מיעוט, מצרה את חופש הביטוי הפרלמנטרי, מעודדת צנזורה עצמית של ביטוי מותר ולגיטימי ומשתיקה את הקולות אשר אינם נופלים בקונצנזוס הפוליטי. בכך נפגעת גם זכותם של נבחרי הציבור וגם של הבוחרות והבוחרים.