
צילום: יוסי זמיר, שתיל-סטוק
גם בימים כתיקונם חשופים הפלסטינים בגדה המערבית לאלימות מצד מתנחלים, אך לאחר שבעה באוקטובר, ובעיקר בחודשים הראשונים למלחמה, היא הגיעה לשיא חסר תקדים מבחינת היקף האלימות, חומרת האירועים וחומרת תוצאותיהם. התעמרות ותקיפות אלימות מצד מתנחלים, מניעת גישה לאדמות מרעה ואמצעי מחייה חיוניים, הטרדות, התנכלויות, איומים והשתלטות על אדמות מובילים לגירוש ולעקירה של קהילות פלסטיניות בגדה, ובפרט קהילות קטנות ומוחלשות. מתקפות המתנחלים, שלעיתים מתוכננות ומאורגנות מראש וכוללות עשרות תוקפים חמושים, זוכות במקרה הטוב לתגובה רפה ולאוזלת יד מוחלטת של הצבא ושל המשטרה, ובמקרה הרע לסיוע וגיבוי מצדם – בניגוד מוחלט לחובת הצבא כריבון בשטח הכבוש מכוח המשפט הבינלאומי: לשמור על הסדר הציבורי, להגן על התושבים המוגנים ועל רכושם, לאכוף את הדין בשוויון, ולמנוע ביצוע פשעי מלחמה ורדיפה לאומנית וגזענית.